הסיפור שהחל ברומן עם אישה ונגמר ברומן עם מטוס

אחד מסיפורי צירופי המקרים המעניינים. באחד הימים, כבר לא זוכר מדוע, הייתי בחר"פ בצריפין, בדרכי חזרה לתל-נוף בטרמפיאדה, פגשתי חיילת שאמנם תג היחידה שלה היה למיטב זכרוני של מטה חיל האוויר, אבל לאחר שיחה קצרה התברר שהיא משרתת כמוני בתל-נוף. היא משרתת כשרטטת במנהלת פרויקט קורנס 2000, פרויקט של השבחת מטוס הפאנטום כך שיוכל לשרת את חיל האוויר עוד שנים רבות, לפחות כך קיוו בחיל האוויר.

היה לנו זמן רב לשוחח עד שמצאנו טרמפ וגם תוך כדי הנסיעה, כך הכרתי אותה טוב יותר ונראה שגם היא שמחה להכיר אותי. קבענו שאבוא אליה בהמשך היום ואכן באתי בהפסקת הצהריים, כך היינו נפגשים מדי יום בהפסקת הצהריים והקשר בינינו הלך והעמיק ומהר מאד הפכה לחברה שלי.

אז מה הקשר בין סיפור רומנטי שכזה לכותרת הפוסט?

אז ככה, באחת הפעמים בהם באתי לבקרה במנהלת פרויקט קורנס 2000, שאל אותי אחד הקצינים מי אני. אני לא זוכר את כל תוכן השיחה, אבל התפתחה שיחה מעניינת על בקרת היגוי מאחר שהוא במקרה היה קצין בקרת טיסה של הפרויקט. הוא סיפר לי קצת על מערכת בקרת ההיגוי של המטוס החדש שלמרבה הפלא לא שונה מהמערכת המקורית. אני סיפרתי לו את הערכתי למטוס הפאנטום, הערכה שגדלה בעת היותי טכנאי מערכות בקרת היגוי בחצרים. כמובן לא סיפרתי לו כמה שנאתי את המטוס בהתחלה.

בשיחה הוא הציע לי להיות מבקר אווירונאוטי של מערכת בקרת ההיגוי. במערך התחזוקה של חיל האוויר, תפקידו של מבקר לוודא שהבדיקות שמצהירים הטכנאים אכן נעשו ויצאו תקינות. בדרך כלל המבקרים רק באים בסוף, שואלים קצת שאלות וחותמים. במקרה הזה הוא ביקש ממני להיות שותף פעיל בכל התהליך. לא לבצע את הבדיקות אבל להיות יחד עם הטכנאים בעת ביצוע הבדיקות ובסופו של דבר לחתום. ללא חתימה של טכנאי ומבקר, לא ניתן להרכיב דבר במטוס וכמובן שלא ניתן להטיס מטוס שמבקר לא חתם.

במהלך הבדיקות אני זוכר מספר אנקדוטות מעניינות.

במטוס המקורי, מתחת לכסא הנווט, יש מד תאוצה, אחת המוזרויות הייתה שבמטוס המקורי הרתמה שמחברת את מד התאוצה למערכת הניווט, הייתה ארוכה במיוחד, במקום לחבר את מד התאוצה ישר למערכת הניווט, הרתמה עשתה סיבוב מסביב לכל הכסא ורק אז התחברה למערכת הניווט. לא היה ברור לאף אחד מדוע האורך המיותר של הרתמה. במטוס החדש, רצו לקצר את הרתמה. אני אמרתי "אתם חושבים שהמהנדס שתכנן את המטוס המקורי לא ידע מה הוא עושה? אם הוא עשה זאת כך, הייתה לו סיבה. מאחר שאנחנו לא יכולים לשאול אותו אני חושב שכדאי שנשמור על מה שהיה."

במקרה הזה קצין המטה הסכים איתי, וכך שינו את הרתמה שתחווט כמו במטוס המקורי.

במקרה אחר, היו רעידות שלטעמי היו גדולות מדי במערכת ההיגוי. הטכנאי ניסה לכייל את המגברים, כיול שבדרך כלל משכך רעידות דומות, לאחר שהוא לא הצליח ביקשתי אני לנסות. זה אותה עבודה שדורשת להכניס את הראש למטה לתוך תא הנווט, שסיפרתי בפוסט הראשון על חצרים.

ניסיתי גם אני ולא הצלחתי. הרעידות נשארו כפי שהן. אני זוכר שהתקשרתי לחברים שלי בחצרים, לשאול אותם האם מוכר להם דבר כזה? חבר שלי שהיה איתי גם בבית הספר התיכון, הסביר לי שאכן יש מקרים כאלו ולדעתו זה לא חריג וכדאי לתת לטייס הניסוי להחליט.

אני לא קיבלתי את הגישה הזו ולא רציתי לחתום, מה שעלול לעכב את הפרויקט. בניסיון לחקור את הגורמים לרעידות הלכנו למהנדסים של מערכת הניווט של המטוס. מערכת הניווט הוחלפה לחלוטין מהמטוס המקורי. מערכת הניווט נותנת את הנתונים למחשב בקרת ההיגוי כך שיתכן שיש לה חלק ברעידות אלו.

אני חיפשתי הבדלים בין המטוס המקורי לחדש. אחד הדברים ששאלתי את המהנדס "מאיזו פאזה אתה מקבל את הזנת החשמל למערכת שלך?"

התשובה שלו הייתה פאזה C. שאלתי מיד כיצד זה במטוס המקורי? התשובה הייתה פאזה A. הסיבה הייתה שפאזה C, קרובה משמעותית למערכת מאשר פאזה A.

נראה לי שקצין המטה שהיה נוכח בשיחה, היה בלחץ הוא כנראה הניח ששוב אשגע אותם על כך שלא יתכן שהמהנדס שתכנן את זה במקור לא חשב על זה. במקרה הזה לא עשיתי מזה סצנה כי קשה לי להאמין שלאחר ישור וסינון המתח כפי שנעשה במערכת הניווט, תיהיה השפעה על המערכת.

בסופו של דבר בחשש רב, החלטתי לחתום על המערכת אבל אמרתי מראש שלאחר הטיסה הראשונה אני רוצה לדבר עם טייס הניסוי. טייס הניסוי יש לומר הוא טייס ותיק בחיל האוויר ומכיר את כל מטוסי הפאנטום.

הוא הקשיב לשאלות שלי ואמר שאכן היו קצת רעידות, אבל הוא לא ראה משהו חריג ואכן לפעמים בחלק ממטוסי הפאנטום יש רעידות דומות. זה עלה בקנה אחד עם דעתו של החבר שלי מחצרים.

אגב, הקשר הרומנטי עם אותה חיילת לא החזיק זמן רב לצערי.