מגיעים ליחידת האחזקה האווירית

בשנת 1987 לאחר כשנה וחצי של שירות, הגעתי ליחידת האחזקה האווירית של חיל האוויר. הדרג הגבוה ביותר של תחזוקה בחיל האוויר. כמובן שמבחינתי זה היה כבוד גדול והייתי מאד גאה בכך.

יחידת האחזקה מחולקת לבתי מלאכה, כאשר כל בית מלאכה אחראי על תחומים מסויימים בתחזוקה. בדרך כלל תחום אחד עיקרי וכמה נלווים.

אותי שיבצו לבית מלאכה לאביזרי מטוס. אביזרי מטוס הם מערכות הידראוליות במטוסים. זה קצת מוזר, מה לאיש מכשור ואלקטרוניקה לעשות בבית מלאכה לאביזרים? מה לי ולהידראוליקה?

שמו אותי במחלקה שנקראת מחלקת מתקנים, שאחראית על המתקנים והכלים בהם עושים שימוש בבית המלאכה. אני הייתי אחראי על כל האלקטרוניקה בבית המלאכה. האמת די הפילו אותי לתפקיד לא קל בכלל. הרי אני לא מכיר לא את האביזרים ובוודאי שלא את מתקני הבדיקה המשמשים לתחזוקת האביזרים.

לא היה להם שם איש אלקטרוניקה. נאלצתי ללמוד הכל לבד כשכמעט לא היה שם מי שיסייע לי ללמוד.

בהתחלה מאד אהבתי את התפקיד, גם כי היה מפקד בית מלאכה שנתן תחושה טובה וגם כי זה היה אתגר גדול. אני חושב שזה מה שהפך אותי לאוטודידקט, זה לימד אותי ללמוד לבד. כי בעצם לא הייתה לי ברירה. לאט לאט למדתי והתפתחתי והצלחתי יפה מאד.

ברוב המקרים הצלחתי לבד, תיקנתי כל מיני תקלות מוזרות שאף אחד לא ידע מה מקורן. אחד המקרים המוזרים, אבל הפשוטים לתיקון שאני זוכר, היה מכשיר מדידה שבפועל מדד מתח. תוצאת המדידה השתנתה מערך נמוך לערך גבוה כל פעם שהיו מחברים אותו. אף אחד לא הבין מה גורם לזה. אני הסתכלתי על השינוי וקצב השינוי, שמתי לב שהקצב משתנה. זה הזכיר לי גרף טעינה של קבל. מהר מאד הבנתי את התקלה, נכנס שמן לתוך המכשיר והשמן יצר קיבוליות. לאחר שניקיתי היטב את המכשיר, הוא חזר לעבודה תקינה. תיקון התקלה היה פשוט מאד, מציאת התקלה גרמה להערכה מרובה של המפקדים שלי. זאת מאחר שכולם חשבו שקרה משהו רציני מאד למכשיר וכבר תכננו איך משיגים חדש.

במקרה אחד, אני כבר לא זוכר מה היה המקרה, הסתבכתי עם תקלה אלקטרונית מורכבת שלא מצאתי את מקורה. שיתפתי את ראש המחלקה, שאמנם היה מהנדס מכונות, אבל היה אדם עם ראש פתוח שאפשר לדבר איתו. הוא אמר "חכה, אני אביא מישהו שיעזור לך."

חשבתי לעצמי: 'איפה היה המישהו הזה בקרוב לשנה שאני ביחידה ונאלצתי ללמוד לבד?'

לאחר כחצי שעה הוא חזר בלווית איש נמוך קומה בשם יוסף אבני, שמהר מאד הבנתי שכל מה שאין לו בקומתו, יש לו בחוכמתו. אדם מאד חכם, עם שנים של ניסיון בחיל האוויר, שמבין לא מעט באלקטרוניקה. גם הוא לא הבין הרבה במתקני הבדיקה עליהם הייתי אחראי. אבל ידע איזה שאלות לשאול. אני כבר לא זוכר מה התקלה, אני רק זוכר שהוא שאל אותי המון שאלות וכדי להשיב לשאלותיו נאלצתי לחשוב לא מעט ו\או לחפש בספרי התחזוקה של המתקן. לאחר כשעה של שאלות, מצאתי לבד את התקלה ותיקנתי אותה. אני זוכר שזה הרשים אותו והוא הזמין אותי לשאול אותו כל שאלה שתיהיה לי והסביר לי היכן המשרד שלו בבית מלאכה שכן.

באתי מספר פעמים לבקר אותו במשרדו ושאלתי אותו לא מעט שאלות. למדתי ממנו הרבה.  את ההיכרות הזו ניצלתי בעתיד למעבר לתפקיד חדש ביחידה.

לאחר כשנה ביחידה, התחלף מפקד בית המלאכה. המפקד החדש ירד לחיי החיילים והפך את החיים שם ללא נוחים. אני כבר לא זוכר את כל מה שהוא עשה. מה שאני זוכר הוא הדרך שלי לעזוב את בית המלאכה. חיפשתי דרך שלא תעבור על כללי המשמעת של הצבא. זאת מאחר שהמפקד החדש היה מאד קפדן על משמעת. חשבתי על כך שהצבא יכול להכריח אותי לעשות הכל, חוץ מלחשוב. במקרה שלי כל התפקיד שלי מבוסס על חשיבה.

החלטתי להיות ראש קטן. אבל ממש ראש קטן. לאחר כחדשיים, זה נמאס למפקד, רק שהוא הבין שהוא לא יכול לעשות כלום. הלכתי לאותו יוסף אבני ואמרי לו "זורקים אותי מבית המלאכה, אני רוצה לעבור אליך." 

הוא עזב כל מה שעשה באותו רגע והלך למפקד בית המלאכה וסיפר לו עלי. בתחילה מפקד בית המלאכה נרתע מלקבל אותי. מאחר שיוסי אבני היה מכובד מאד בבית המלאכה, בעיקר בזכות נסיונו הרב, מפקד בית המלאכה קיבל את בקשתו וכך מצאתי את עצמי בתפקיד חדש כאיש תוכנה בבית מלאכה למכשירי מטוס.

שוב הגעתי לתפקיד שאיני יודע דבר וחצי דבר איך לבצע אותו. מה לי ולתכנות?

הערה: התמונה כאן, היא הסמל הישן של היחידה, סמל זה היה נענד כסמל מתכת על מדי א' או מוצמד לחזה בצד ימין על מדי ב'. בשנת 2020 הרבה אחרי שעזבתי את היחידה, יש לה סמל חדש.

יחידת אחזקה אווירית בוויקיפדיה