נגישות לעוורים

במהלך השירות הצבאי הכרתי אישה עיוורת שהייתה חברתי במשך תקופה לא קצרה. דרכה הכרתי לא מעט עוורים ונחשפתי לעולמם המעניין. עולם ללא אור אבל עם הרבה תחושות אחרות.

דרך אותם חברים הכרתי אישה מיוחדת בשם יעל אולמר. בעלה של יעל היה צלם שהתעוור והמציא עצמו מחדש כעורך סאונד. מרגע שזה קרה, היא הקדישה עצמה לילדים כבדי ראייה ועוורים. היא עבדה אז כמפקחת במשרד החינוך ודאגה לשילוב ילדים עוורים.

כך נחשפתי לעולם שבו קריאה היא ע"י מישוש. כתב הברייל המורכב מצירופים של עד 6 נקודות מאפשר לעוורים לקרוא. אבל דפי ברייל הם עבים וכל אות היא גדולה יחסית. ספרי ברייל הם כרכים עבים הדומים לאנציקלופדיה ומכילים מעט מידע יחסית.

אני כמו תמיד חיפשתי פתרונות טכנולוגיים וגם מצאתי אותם.

קיימים מכשירים המתחברים למחשב ומתרגמים את הכתוב עליו לכתב ברייל.

אבל בברייל בעברית קיימת עוד בעייה, הוא נכתב משמאל לימין, המכשירים היו מציגים את הכתוב על המחשב כפי שהוא כתוב, משמע מימין לשמאל.

אני כתבתי אז מעבד תמלילים שיועד גם לרואים וגם לעוורים. מעבד תמלילים זה, איפשר בלחיצת כפתור לראות את הטקסט משמאל לימין. התוכנה הייתה הופכת את העברית, אבל לא את המילים באנגלית או מספרים. פיתחתי אז אלגוריתם לשילוב אנגלית ומספרים בטקסט עברי, שדומה מאד לזה המשמש היום בתקן UTF.

יעל אולמר שהתלהבה ממעבד התמלילים הזה, הכירה לי את אורלי להב, גם היא אישה מדהימה לא פחות, שעבדה אז בבית הספר א. ד. גורדון בת"א. אורלי עשתה שימוש במעבד התמלילים שלי בכיתה שהיא למדה, כיתה של ילדים עוורים. אני זוכר שהוזמנתי לראות כיצד הילדים עובדים עם מעבד התמלילים שלי.

אורלי להב אז אמרה שחסר להם דבר אחד, הם קבלו מ IBM בתרומה, מדפסת PostScript מתקדמת. רק שבאותה תקופה למערכת ההפעלה לא הייתה תמיכה במדפסת מעבר למדפסת שורות. מעבדי התמלילים כללו תמיכה במדפסת. רק שמעבדי תמלילים שתמכו במדפסת הזו היו בעיקר במחשבי מק. היא שאלה האם ניתן לפתח תמיכה במדפסת הזו, במעבד התמלילים שלי?

אני כזכור משירותי הצבאי, לא מכיר את המילה לא :-) וכמובן התשובה הייתה כן. אבל עכשיו אני אזרח, אז הכן מלווה גם בחשבונית... היא השיגה את התקציב וקנתה לי גם ספרים על PostScript שעד היום נמצאים אצלי. למדתי את שפת PostScript שהיא אגב ממש שפת תכנות. פיתחתי תמיכה מלאה במדפסות PostScript למעבד תמלילים טקסטואלי בלבד. (מערכת ההפעלה המקובלת אז הייתה DOS. מערכות גרפיות עדיין לא היו מקובלות כי מעבדים התומכים בגרפיקה היו יקרים מאד).

כל זה כתבתי לבד כי אז עוד לא הייתה לי חברת תוכנה. הייתי מתכנת די בראשית דרכי. גם לא היה מי שינחה אותי, אינטרנט אז לא היה מפותח וכלים כמו StackOverflow ו ChatGPT לא היו קיימים באותה תקופה ונחשבו למדע בדיוני, בעיקר ChatGPT. אז ישבתי ימים ולילות לנסות לחשוב לבד ולמצוא פתרונות שאני בטוח שרבים מצאו לפני. זה כמובן לימד אותי לא מעט.

בסופו של דבר היה מעבד התמלילים הראשון ב DOS שתמך במדפסות PostScript.

מעבד התמלילים הצליח להדפיס בעברית בכל מיני גדלי אותיות ואפשר גם את בחירת גודל האות מתוך מעבד התמלילים, זאת למרות שעל המסך לא ראו שינוי בגודל האות, אחרי הכל מערכת ההפעלה DOS היא טקסטואלית לחלוטין.

אורלי להב אהבה את התוצאה ואז שאלה האם ניתן יהיה לפתח מעבד תמלילים ללקויי ראיה שיציג אותיות גדולות? גם כאן אני ששכחתי את המילא לא, אמרתי כן אבל זה יהיה קשה.

מדוע קשה? כי באותה תקופה מערכת ההפעלה לא תמכה במוד גרפי של המסך ולא איפשרה בניית תפריטים וממשק משתמש גרפי.

הייתי צריך לבנות הכל מאפס. גם מעבד תמלילים וגם ממשק גרפי.

על זה קיבלתי גם תשלום וגם תעודת הוקרה מיוחדת ממשרד החינוך.

תוך כדי כך שמתי לב לבעיה אחת עיקרית, צגי הברייל היו יקרים מאד. הייתי בטוח שאפשר להוזילם וחיפשתי בעולם צגי ברייל אחרים. מצאתי חברה הולנדית וביחד עם עמית לעבודה החלנו ליבא אותם לארץ ולנסות למכור. לצערי נתקלתי בבירוקרטיה ושחיתות שהמתחרה דאג ל"יועץ" כביכול לביטוח לאומי שתמיד המליץ על המתחרה. אותו "יועץ" גם כתב מפרט למעבד תמלילים, שבעצם העתיק את האלגוריתם שלי לשילוב עברית מספרים ואנגלית.

אני העדפתי להתרחק ממלחמות ופוליטיקה וכך לצערי הפסקתי את היבוא והמכירה של הצגים ההולנדיים. מי שהפסיד לצערי היה ציבור העוורים בישראל.